גיל ההתבגרות – מאפיינים כלליים

תקופת גיל ההתבגרות מוגדרת כתקופת מעבר מן הילדות התלותית אל הבגרות המספקת את צרכי עצמה. מעבר זה מילדות לבגרות נחווה כמצב של עמימות וחוסר בהירות.
תקופה זו מתאפיינת בשנויים רבים בתחומים רבים של חיי הנער והנערה. תחילתו מתרחשת עקב גורמים ביולוגיים (הורמונאליים), וסופו נקבע בעיקר ע"י גורמים חברתיים ותרבותיים.
את תקופת ההתבגרות מאפיינים שינויים בתחומים הגופניים, הרגשיים, המשפחתיים והחברתיים. עם זאת, יש לזכור כי בני נוער בגיל ההתבגרות אינם קבוצה אחידה והומוגנית. חוסר האחידות מתבטא בשלבי ההתפתחות הגופנית, הרגשית והחברתית.
תקופת גיל ההתבגרות מתאפיינת כרגישה לאור אותן התפתחויות פיזיולוגיות, פסיכולוגיות וקוגניטיביות המתרחשות בה בקרב בני הנוער. כמו כן חלים שינויים משמעותיים במערכת הציפיות מהנערים והנערות בבית ספר, במשפחה ובמערכת החברתית.
קבוצת המתבגרים היא אחת מקבוצות האוכלוסייה הצורכות כמות רבה ביותר של טיפולים נפשיים. אחת הסיבות לכך היא שגיל ההתבגרות הנו שלב התפתחותי בו עולים תכנים רגשיים משמעותיים, לעתים בעוצמה רבה: שאלות של דימוי עצמי, על רקע של התפתחות מינית וגופנית, יצרית ורגשית, חברתית ואינטלקטואלית. לעתים, הכורח להחליט ולבצע בחירות לעתיד, אינו מותיר חלק מהמתבגרים רגועים ושלווים. אצל חלקם מלווה הדבר בסערות רגשיות מחד ובהאטות דיכאוניות מאידך. כל זה הופך את תקופת ההתבגרות לתקופה סוערת המהווה כר פורה להיווצרותן של בעיות רגשיות שונות ומגוונות.

דוגמאות לשינויים משמעותיים בתחום הרגשי המתרחשים לרוב בגיל ההתבגרות:

• בגיל ההתבגרות מתמודד המתבגר עם המשימה המרכזית של גיבוש זהות אחידה ויציבה יותר: מי אני? נראה כי הצורך בחוויה של אחדות עם האחר לצד הצורך להיות נפרד ממנו, המלווה את האדם במשך כל חייו, בא לידי ביטוי ייחודי ובעל משמעות קריטית בגיל זה.
• תקופה זו מתאפיינת בשינוי ועיצוב הדימוי העצמי והערכה עצמית (גם בשל שינויים גופניים מהירים). כאשר תפיסה עצמית חיובית וחזקה מהווה בסיס יציב לחווית התבגרות חיובית ומפתחת.
• בשלב זה מתחיל עיסוק בבחירות עתידיות מכריעות: בחירת בן או בת זוג, קריירה מקצועית ואורחות חיים.
• בגיל ההתבגרות קיימת נטייה לראות דברים בצורה קיצונית קרי שחור או לבן, טובים או רעים, וקיים קושי ליצור תמונה אינטגרטיבית ומאוזנת.
• גישות שונות כמו זו הפסיכואנליטית רואה בגיל ההתבגרות תקופה של "סערה ולחץ" הן למתבגר והן לאנשים המצויים בקרבתו.
• ההתעסקות בדימוי הגוף בצד מסרים חברתיים עשויים ליצור אידיאל רזון בלתי מושג והתעסקות בהשמנה, בעיקר בקרב מתבגרות. בתקופה זו קיימת סכנה לפיתוח הפרעות אכילה (כדוגמת אנורקסיה, בולימיה).
• כאשר מתפתחת חשיבה אבסטרקטית (לרוב גיל 15-17), נוטים מתבגרים להעלות טיעונים אידיאליסטיים ולסלוד מפשרנות וצביעות.

מתי קיים צורך בסיוע והתערבות מקצועית למתבגרים?

• מצוקות נפשיות: בגיל ההתבגרות מזמן עולה שכיחותן של הפרעות נפשיות דוגמת: הפרעות חרדה, דיכאון ואיומים באובדנות, הפרעות אכילה וכו'.
• משברים משפחתיים ובעיות התנהגות בבית: המתבגר אינו משתף פעולה עם הסמכות ההורית, מקלל, מאיים או מכה תוך שהוא משליט טרור על ההורים או האחים.
• התנהגויות מסוכנות: המתבגר נוקט בפעילות עבריינית או אסורה (סמים: סמים מוכרים, הרחת דבק מגע עד לעילפון, גז מזגנים, גניבות, עבירות מין), אינו משתף פעולה עם טיפול רפואי הכרחי ולוקח סיכונים.
• קשיים חברתיים: התחום החברתי הוא תחום מרכזי וקריטי בחייו של המתבגר, וכאשר הוא מתמודד עם קשיים חברתיים, נידוי או בדידות- סביר להניח כי יחווה גם מידה כזאת או אחרת של מצוקה.
• קשיים לימודיים: נשירה מביה"ס, שוטטות, ירידה בלימודים ו/או הפרעות בקשב ו/או בריכוז.

הטיפול במתבגרים

• מתוך אפיוניהם הפסיכולוגים והחברתיים של המתבגרים, ניתן להבין כי לא תמיד המטרות שעומדות במחשבתו של ההורה או המטפל במתבגרים דומות לאלה של המתבגר עצמו.
• אחד המשתנים המתוארים כגורמי כישלון בטיפול במתבגרים הוא הפער בציפיות המטפל לאלו של המתבגר וחוסר רגישות מספקת למאפיינים הייחודיים של המפגש הטיפולי עם המתבגר. אני סבור כי רגישות ומודעות גדולות יותר להיבטים הייחודיים במפגש הטיפולי עם המתבגר, לאור מאפייני תקופה זו, תגביר את הסיכויים להישרדות הטיפול ואף להצלחתו.
• שאלות של זהות וחיפוש מקורות הזדהות, המשמעויות השונות שיש לטיפול לגבי הדימוי העצמי של המתבגר, החשיבות הגדולה המיוחסת לקבוצת השווים לצד "מרדנות" או התבוננות מציאותית יותר על עולם המבוגרים, יכולים להקשות מאוד על פניה של מתבגרים לטיפול. אני סבור כי מצב זה, בו בקרב האוכלוסייה שזקוקה לסיוע נפשי יותר מכל פועלים הכוחות החזקים ביותר כנגדו, מעמיד בפנינו אתגר נוסף שאף עליו יש לתת את הדעת. לצד ההבנה כי המפגש הטיפולי עם המתבגר הנו ייחודי.
• אחד הצירים המרכזיים עליהם נע המתבגר הוא בין השאיפה להיות אוטונומי ונפרד לבין הצורך בתלות בהורה, במבוגר, אשר מספק לו את הביטחון והמרחב המאפשרים את החיפוש, הבדיקה והתהייה, שיהוו משענת להבשלת כוחות האגו להם נזקק כדי להפוך לפרט אוטונומי בעל זהות נפרדת ומגובשת משל עצמו.