הפרעת לחץ פוסט טראומטית הינה מצב נפשי אליו עלול האדם להיכנס בעקבות חוויה מעוררת אימה של סכנה ממשית או סכנה הנתפסת ככזו – במילים אחרות, בעקבות מצב בו הוא חש איום על חייו, שלמות גופו או נפשו. אירועים העלולים לגרום להיווצרות ההפרעה מכונים 'אירועים טראומטיים' הגדרת האירוע הטראומטי אינה אחידה, ישנם שיסבלו מההפרעה אחרי תאונת דרכים קלה, וישנם שיפתחו אותה לאחר פיגוע, התרסקות מטוס ואירועים קשים אחרים. הם עשויים לכלול:

• התקפת טרור.
• אונס או ניצול מיני.
• המצאות בשדה קרב.
• תאונות: תאונות דרכים, תאונות עבודה וכדומה (קשות לרוב).
• מעשה אלימות או פשע.
• אסונות טבע, דוגמת רעידות אדמה, צונאמי וכדומה.

האירוע הטראומטי מהווה חוויה רגשית בעלת משמעות של חרדה, מתח או משבר, וכאמור, הוא עלול להיות בעל השפעה ארוכת טווח. ההפרעה מתפתחת בדרך כלל לאחר חוויית אירוע טראומטי או מספר אירועים כאלה.

הסימפטומים המאפיינים הפרעת לחץ (דחק) פוסט טראומטית

הפרעות בשינה, התעוררות במהלך השינה במצב של חרדה, שלרוב מלווה בסיוטים וחלומות בעתה. במשך שעות היום ישנה נטייה להימנע ולהתרחק מכל דבר אשר יכול להזכיר את האירוע הטראומטי. כמו כן החרדה וחוסר האונים מפני סכנה גוברת, ובעקבותיהן הצורך בשליטה מתמדת במצבי חיים. לעיתים קרובות מופיעים שינויים במצב הרוח המתבטאים בהתקפי זעם וכעס הנראים כלא סבירים, כמו גם אי שקט נפשי ופיזי. הדבר משפיע על היחסים הבינאישיים. האדם נוטה להתנהג באופן הימנעותי, מתכנס בתוך עצמו, מתקשה לדאוג לאחרים ולתת אמון. לעיתים מופיעים פלאשבקים, כלומר הזכרות בעלת עוצמה באירוע הטראומטי או בחלקים ממנו, כאילו הוא מתרחש ברגע זה. עקב כך ניכרת פגיעה בתפקוד החברתי, הזוגי, הלימודי והתעסוקתי.

פריצת הסימפטומים הפוסט-טראומטיים אינה מתרחשת בהכרח בעת באירוע. לרוב היא מופיעה מספר שעות, ימים או שבועות לאחר האירוע הטראומטי, ולעתים אף מספר שנים אחריו.

אצל מרבית האנשים התופעה מתחילה לאחר כשלושה חודשים, אך כאמור לעיל הדבר אינו הכרחי. תופעה זו יכולה להופיע בכל גיל, הן אצל ילדים והן אצל מבוגרים. מרבית האוכלוסייה מחלימה ממצבים אלו לאחר כששה חודשים. אולם יש הממשיכים לסבול מסימפטומים אלו לאורך שנים רבות.

מהו הסיכוי ללקות בהפרעת דחק פוסט-טראומטית?

מחקרים מעריכים כי בין 40% ל- 80% מהאוכלוסייה נחשפים במהלך חייהם לפחות לאירוע אחד שהוא בעל פוטנציאל לטראומה נפשית, מה שהופך את הנושא של טיפול בטראומה לחיוני ביותר.

הטיפול המקובל בהפרעת דחק פוסט טראומטית

האבחנה להפרעת דחק פוסט טראומטית ניתנת כאשר הסימפטומים נמשכים מעל חודש ימים. כאשר הסימפטומים נמשכים למעלה משלושה חודשים ללא הטבה, מומלץ לפנות לפסיכולוג קליני ו/או פסיכותרפיסט בעל ניסיון בנושא טיפול בטראומה.

הגישה הטיפולית בה אני משתמש להפרעת דחק פוסט-טראומטית

הטיפול כולל שימוש בפסיכותרפיה פרטנית (טיפול בשיחות) הכולל התערבות טיפולית ארוכה או קצרת טווח, בהתאם לצורך ולסוג המקרה.

קיימות גישות טיפוליות בפוסט-טראומה המנסות להשיב את המטופל לרגעי הטראומה ולהתמודד איתם מחדש, מתוך תקווה שכך יתרפאו הצלקות מהאירוע הטראומטי. הטיפול הנפוץ הוא טיפול קוגניטיבי-התנהגותי, CBT, המתמקד בשינוי דפוסי החשיבה שנוצרו בעקבות הטראומה.

לעתים יעיל יותר לשלב טיפול פסיכו-דינאמי עם טיפול קוגניטיבי התנהגותי, לשם בניית תחושת אמון וביטחון בטרם יתבצע שחזור של האירוע בחדר הטיפולים.